החלטה בתיק ת"א 21083-08-11

1.         בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 19.12.11.

            המבקשים טוענים כי ניתנה להם ארכה בת חודש ימים (להלן-"ארכה ראשונה") וכן ארכה נוספת בת חודשיים (להלן-"ארכה שנייה") להגשת כתב ההגנה. משכך, היה בידיהם להגיש את כתב ההגנה עד ליום 04/01/12 ולא עד ליום 04/12/11 כפי שנרשם בטעות ע"י באת כוחם בבקשה למתן הארכה השנייה.

2.         המבקשים טענו כי הם הרסו לפי התחייבותם מבנה קל המצוי בחצר הנכס (להלן-"המבנה החדש") ביום 08/12/11 וכי לא קיימת עילה, להריסת התוספת הישנה המצויה במקרקעין בהם מצוי הנכס (להלן-"המבנה הישן"). לדידם, הם לא התחייבו להרוס את המבנה הישן כי אם בכפוף לאישור שינוי תכנית בניין עיר. משנדחתה בקשתם לשינוי תב"ע, אין הם אחראים להריסת המבנה הישן . בנסיבות אלו, נטען כי סיכויי ההגנה טובים ויש להורות על ביטול פסק הדין על מנת שיינתן להם יומם, להוכיח את טענותיהם. 

3.         המשיבים טוענים מנגד, כי ניתנה הסכמתם לאורכה בת חודשיים להגשת כתב הגנה לאחר שקודם לכן, ניתנה כבר ארכה בת חודש בהסכמתם. הארכה השנייה, ניתנה אם כן ארכה עד ליום 04/12/11 ע"י כב' הרשם ופסק הדין, ניתן כדין. לפיכך, אין להורות על ביטולו.

4.         בנוסף טענו המשיבים, כי פסק הדין הורה למבקשים להרוס מבנים, שנבנו ללא היתר כדין וכי גם לעניין המבנה החדש, קיים חשש שטרם נהרס למרות הצהרתם של המבקשים על הריסתו. באין ראיה לסתור את טענתם בדבר היות המבנים ללא היתר ולאור התחייבותם של המבקשים במסגרת הבקשה לשינוי תב"ע להרוס את המבנה הישן, מושתקים המבקשים מלטעון לשיהוי, התיישנות או לחלוף זמן רב ממועד הקמת המבנה ועליהם לדאוג להריסתו. התנהגותם של המבקשים, עולה לכדי חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים וקיים חשש כי תכליתה של הבקשה, להביא להתארכות הדיון על מנת שיהיה סיפק בידיהם למכור את הנכס במצבו כיום, תוך התחמקות מאחריותם להריסת המבנים .

  דיון ומסקנות:

5.         המבקשים, הגישו בקשה ביום 11/10/11 בהסכמת המשיבים, למתן ארכה בת חודשיים להגשת כתב הגנה. בבקשתם, שנוסחה על ידם, נאמר כי הארכה המבוקשת היא עד ליום 04/12/11. כב' הרשם א' פוני נעתר לבקשה בהחלטתו מיום 08/11/11 וניתנה ארכה עד ליום 4/12/11.  

            לפיכך, פסק הדין אינו פגום משניתן לאחר חלוף הארכה להגשת כתב ההגנה שנקבעה בהחלטתו של כב' הרשם ומבלי שהוגשה בקשה לתיקון הבקשה עקב טעות סופר ובהתאם לכך למתן ארכה נוספת. אין למבקשים להלין אלא על עצמם בגין המועד המחייב להגשת כתב הגנה בהתאם לבקשה שהוגשה על ידם, ונענתה. 

6.         יחד עם זאת, עיון בבקשה למתן הארכה הראשונה מיום 16/09/11 עולה כי במסגרתה התבקשה הארכה, מהמועד בו יש להגיש את כתב ההגנה למשך חודש ימים , קרי: ארכה בת חודש מיום 3/10/11 שכן, ביני לביני ממועד הגשת התביעה, היו ימי הפגרה שאינם נכללים  במניין הימים. אילו הוגשה הבקשה השנייה בשים לב לתום ימי הארכה הראשונה בהתאם לאמור בבקשה הראשונה , הרי שהארכה השנייה היתה עד למועד מאוחר יותר מהמועד שהתבקש בה, עד ליום 4.1.12.

            בכך, אין כדי לגרוע מקביעתי לפיה המועד המחייב להגשת כתב ההגנה היה עד ליום 4/12/11 וכי הטעות מקורה, במבקשים. לפיכך, אין בידי לקבל את טענתם של המבקשים כנגד מחטף מצד המשיבים, בבקשה למתן פסק הדין. בה בשעה, יש בטעות כדי ללמד כי לא היה בהתנהלותם של המבקשים, למרות מחדלם באי הגשת כתב הגנה במועד, משום זלזול חמור מצידה בניהול ההליך או על ניסיון לחמוק מניהול ההליך (ראו: בש"א (ירושלים) 2246/03 מדינת ישראל נ' קיבוץ שריד).  

7.         "נעילת שערי בתי המשפט בפני נתבע איננה עניין של מה בכך , וקשה לראות צידוק במתן אפשרות לתובע לקבל פסק דין לטובתו כאשר ברור מהנסיבות שהנתבע, מתגונן כנגד התביעה (רע"א 512/82 פקיד שומה ת"א נ' נחושתן, פד"י ל"ט(3)240,243). יש להעדיף על כן, את בחינת המחלוקת לגופה על פני מתן פסק דין מחמת מחדל דיוני מצד המבקשים. נכונים הדברים, בפרט כאשר הושגה הסכמה במסגרת ההליך להריסת המבנה החדש ונטען, כי הוא נהרס בפועל על ידי המבקשים (תמונות צורפו כנספח לתגובת המבקשים לתשובה). 

8.         בחנתי את סיכויי ההגנה.

             המשיבים, תומכים את תביעתם בין השאר על התחייבותם של המבקשים בפני הועדה המחוזית לתכנון ולבניה במסגרת בקשתם לאישור שינוי התוכנית להרוס את המבנה הישן (נספח 5 לכתב התביעה). על כך משיבים המבקשים כי התחייבותם , לאו התחייבות היא, משלא אושרה בקשתם לשינוי התב"ע. טענה זו, סיכוייה אינם קלושים שכן, ההתחייבות בפני הוועדה נוגעת לבקשה לכאורה.

             בשונה מכך, סיכויי המבקשים להוכיח כי המבנה הישן נבנה כדין, קלושים ביותר לפי האמור בבקשה. לא הוצג היתר בניה למבנה הישן במסגרת הדיון בבקשה למתן סעד זמני ובתמיכה לבקשה דנן. על מהמבקשים, מוטל נטל ראייתי כבד להוכיח כי אינם אחראים למבנה, בהתחשב במצג שהוצג על ידם בפני הוועדה המחוזית.

             סופם של דברים, יש ליתן למבקשים את יומם להוכיח את הגנתם בשאלת אחריותם להריסת המבנה כיום אף שאין בקביעתי זו, כדי ללמד על היות המבנה, מבנה חוקי. 

9.         לאור ארכות חוזרות ונשנות שנתנו למבקשים להגיש כתב הגנה ועל מנת להבטיח כי לא יהיה בביטול פסק הדין כדי לאפשר להם לנצל לרעה את ההתארכות שנוצרה בגינם בניהול ההליך ולאור החשש למכירת הנכס (שלא נסתר בתגובה לתשובה) שיכלול גם את המבנים נשוא התובענה, אני קובעת כי בטול פסק הדין יהיה בכפוף לתנאים הבאים:

א.         המבקשים יגישו תוך 7 ימים , התחייבות לפיה ככל שיימכר הנכס לצד ג' כלשהו, יהיה הדבר בכפוף להצהרתם במסגרת החוזה על קיומו של הליך זה וככל שיינתן פסק דין חלוט להריסת מבנים הללו יהרסו ע"י המבקשים, למרות מכירת הנכס. 

ב.         אני מחייבת את המבקשים, בתשלום הוצאות הבקשה בסך של 3,000 ש"ח תוך 7 ימים מהיום, כתנאי לביטול הפסק לאור מחדליהם בניהול ההליך (ראו: רע"א 2643/10 פנינת טל השקעות ובניה בע"מ נ' פקיד השומה ירושלים, פורסם בנבו, ניתן ביום 22/5/01 , בספרו של י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, עמ' 741). 

            המבקשים, יודיעו תוך 10 ימים על קיום התנאים ובכפוף לכך, יבוטל פסק הדין.  בהתאם לכך, נדחה מועד הריסת המבנים שנקבע לפי פסק הדין ואם לא ימולאו התנאים, תבוצע ההריסה תוך 5 ימים מהמועד שנקבע לקיום התנאים.